איך לא להגזים עם סופגניות וחיות אחרות

כפית של ברנדי בבצק של הסופגניות יגרום לבצק לספוג פחות שמן!
אפשר להחליף את מיץ התפוזים בלבן!
את הסוכר אפשר להמיר ברסק תפוחים!
במקום לטגן, אפשר  לאפות!
אח"כ כשהן מוכנות, תוסיפו מעט מאוד ריבה דיאטטית מעל
ואז... תוכלו ליהנות מהטעם! (משהו הדומה לפרוסת לחם קל עם ריבה). 

אנחנו מנסים לחשב את קיצן לאחור של הקלוריות, כאילו  שבאכילת הסופגנייה הזאת תלויים חיינו ואושרנו.
אח"כ, רק מתוך המחשבה על הסופגנייה, אנחנו הופכים להיות כל כך אובססיביים שברגע הכי פושטי של מסיבת סיום בגן של הילד, כשמחלקים סופגניות קרות ושמנוניות, דווקא אז אנחנו נשברים ומחסלים 3 סופגניות מול מבטה המשתומם של הגננת ברכה. ("לא פלא שהילד מתנהג כך, ראית איך אבא שלו התנפל על הסופגניות וזה עוד מהמגש של אלו שנפלו על הרצפה").
לפעמים אנחנו אובססיביים להתנהגויות של הילדים שלנו ולא שמים לב שבהרבה מקרים אם נטיל וטו מוחלט - את לא תעריצי את הזמר הזה, את שומעת?! - נקבל את ההתנהגות  הקיצונית לצד השני.
פעם, דיברה איתי מחנכת של אחת מקרובות משפחתי על כך, שאוי לאותה בושה, הילדה שמה בכל שיעור תמונה של זמר אותו העריצה על השולחן. אחרי שסירבתי להתרגש,  הסברתי למורה שהערצת כוכבים היא כמעט שלב הכרחי לתהליך הגדילה וההתבגרות וכל עוד גילויי הערצה מסתכמים בהצבת תמונתו לנגד עיניה זה בסדר גמור.
הוספתי גם שצריך לצפות שבמוקדם או במאוחר, תמונתו תתחלף בתמונת נער בן גילה וזה בדיוק מה שמצופה מבית הספר - להכין את התלמידים לחיים.

השאלה היא איך יודעים מה המינון הנכון ומתי מגזימים?
לשם כך, צריך פשוט להתאמן. כמובן שאפשר להתחיל להתאמן על סופגניות. איתן גם כשתגזימו, המקסימום שתקבלו זה כאב בטן...
או סתם בטן.

חנוכה שמח!
https://www.facebook.com/antebiyael

להיות מודעים ולתת לעצמנו תזכורות

איך אפילו בכלי רכב יחסית ישן, נשמע צפצוף אם משאירים בו אורות דלוקים ויוצאים? איך לא ידעו כל מתכנני הרכב לגרום לו לצפצף כשנשאר ילד ברכב?
לא יודעת בדיוק את הטכניקה, אבל מי שאמון על תכנון מכוניות, בוודאי יידע גם לתכנן עוד חיישן המתבסס על תזוזה או על נשימות שהיה גורם לרכב לצפצף עצמו לדעת כדי שנכנס שוב נבדוק ונמצא את הילד ששכחנו.

עד שהטכנולוגיה תעשה את שלה, שומה עלינו ללמד ילדים מגיל שהם מבינים שזה בסביבות גיל השנתיים, שאם הם מוצאים את עצמם לבד באוטו, הם משתחררים מכיסא הבטיחות, קופצים למושב הנהג וצופרים כמו שהם אוהבים, עד שמישהו מבוגר מגיע.  לא מדובר על להכניס פחד לילדים, אלה פשוט ללמד אותם כמו במשחק. כך עשיתי לפני יותר מעשור עם בתי הקטנה, כי פחדתי פחד מוות שזה עלול לקרות גם לי. לגבי הקטנטנים יותר, נתנו בימים האחרונים הרבה רעיונות, החל מלהניח ליד הכיסא שלהם את הנעל/פלאפון/תיק של הנהג וכלה בלתת תזכורת בפלאפון. כמובן שגם הסביבה צריכה להתגייס: כל מקום שצריך לקבל תינוק או ילד קטן והוא לא מגיע, אחרי חצי שעה צריך  להתקשר ולברר את סיבת האיחור. אין מנוס, זה אולי נשמע טרחני ומעצבן אבל המצב האחר הוא הרבה יותר נורא, איום וגרוע. 
...
בעניין הטרחנות, רק השבוע התברר לי שסביבתנו הצעירה רואה אותנו ככאלה בכל מקרה, וממש לא משנה איך באמת נתנהג. 
הנה רק השבוע תהיתי ביני לבין סביבתי איך זה יכול להיות שזה מה שהם חושבים עלי, כי אני הלוא שיא הקולית שאפשר לתאר. התשובה המידית שקיבלתי הייתה שעצם העובדה שהשתמשתי במילה "קולית" כבר מעידה על השאר ואין צורך להרחיב...

נהגו בזהירות, ילדים עכשיו בכל מקום!

https://www.facebook.com/antebiyael

קיץ - קיטנה ומחזיק מפתחות מחוטי ניילון

השבוע התחלנו את החופש הגדול גם אצל הקטנטנים.
אם אתם כמוני, מעל גיל 35, בוודאי גם עולם  האסוציאציות שלכם מוביל אתכם מחופש גדול לקייטנה ול... מחזיק מפתחות.
קייטנה זה מובן, אך נראה לי שצריך להסביר את האסוציאציה של מחזיק המפתחות, למי שאינו יליד הארץ או אינו יליד השנתון הנכון. 

בקייטנות של פעם, בדומה לאלה של היום, היה חשוב להפעיל את הילדים באטרקציות חווייתיות. אלא שאז האטרקציות היו מוגבלות לחבל, משחקי כדור ומלאכת יד.
כך מצאתי את עצמי קיץ אחרי קיט, לוקחת ארבעה, או שמא שמונה?! חוטי ניילון בצבעים שונים וקושרת אותם בסגנון קשירה ייחודי ודייקני לכדי מחזיק מפתחות לתפארת... לא יודעת תפארת של מה אם בכלל. כמו כן, לא ברור למה דווקא מחזיק מפתחות; לא היה לנו רכב משפחתי, ומעולם לא הייתי ילדת מפתח. אולי חשבו אצלנו בבית שעדיף להתכונן לכל מצב, נניח  שאיכשהו יהיה כסף ונניח שאחד ההורים יחליט ללמוד נהיגה ואז נניח שאח"כ בהחלטה לא ברורה יחליטו לקנות מכונית ואז יגיעו עם המכונית שני מפתחות. כדי שלא נעמוד בפני הדילמה איך נחזיק את המפתחות, חשוב שהילדה תכין כמה כאלה בקיץ. יכול להיות שבגלל כל התהיות שתהיתי לעצמי, יצאו לי כל מחזיקי המפתחות בצורת סימן שאלה (לפעמים ישר ולפעמים הפוך). למרות שהיה אז מי שטען שיש ביצירות שלי פוטנציאל אומנותי גלום, בראיה לאחור, לא כל פוטנציאל צריך לממש. לפעמים טוב לו כפי שהוא, בלתי ממומש ופחות מזיק.
בכל מקרה, ברגע שהיו לי במגירה 17 "מחזיקי מפתחות", חלחל בי החשד שהם לא הולכים לממש את ייעודם. או אז, הכרזתי על מרד הן בעולם הקייטנות והן בעולם מלאכת היד.
אם כיום, יוצא לי לעתים, בכל זאת, למשוך בחוטים, כבר לא מדובר בחוטי ניילון.

נ.ב - ואפרופו הכסף שהיה לנו פעם לעומת המצב הכלכלי היום,
פעם כדי לדחות את הביקור אצל רופא השיניים שהיה מאוד יקר, היו שמים קצת עארק על השן הכואבת. היום עם מחירי העארק, כבר עדיף להקדים את התור אצל רופא השיניים. 

הורים במשרה מלאה בחופש הגדול

חופש גדול/חופשה גדולה...

תקראו לזה איך שתרצו, בכל מצב זה מאוד מאוד ארוך.

הקטנים הולכים לקייטנה, לעיתים לשני מחזורים.

הגדולים מנסים לחפש עבודה וברוב המקרים לא מוצאים.

כך יוצא שרוב ילדי חטיבות הביניים והתיכוניסטים די משועממים. לחלק מהילדים השעמום והבטלה גורמים לפרץ יצירתיות - עבודות תפירה, נגרות, סידור, קריאה, המצאת אפליקציות חדשות, טיולים, בישול ארוחות גורמה, יותר שעות אימון על הגיטרה/ פסנתר/ תופים, התנדבויות, סיוע לנזקקים או סתם עזרה להורים בבייביסיטר ושיעורי עזר לאחים הקטנים. 

לחלק מהנערים/ות, השעמום גורם לעשות שטויות כמו להרעיש לשכנים ולהתנסות בדברים לא חיוביים שלעיתים רק בנס הם או סביבתם יוצאים מהם בשלום. 

השבוע שמעתי הרצאה שהציגה מחקר, שעשו בעמותת "אור ירוק" ולפיו נערים שהתקשרו פעם אחת אל ההורים שלהם, בעת בילוי, היו מעורבים פחות בנהיגה בשכרות ופחות מעורבים בתאונות דרכים. ההסבר שנתנו לכך הוא ששיחת הטלפון גרמה לנוכחות ההורים אצל הילדים, דבר שגרם להם לעשות פחות שטויות במהלך אותו בילוי. יתכן גם שנערים שמתקשרים להוריהם בזמן בילוי הם אוטומטית נערים שיעשו פחות שטויות אבל הנקודה החשובה כאן באמת היא נוכחות של ההורים בכל חייהם של הנערים והנערות.  והיא מרכזית ומשמעותית פי כמה בחופש הגדול.

למרות שבמקרים רבים, הנוער נותן לנו ההורים תחושה שהוא מעדיף שנעלם לו מהחיים. עלינו, כמבוגרים אחראיים, לדעת לא להיעלב, לא לוותר, להיות מעורבים ובעיקר להשתדל להאיר את תוואי הדרך הנכונה. הנראית לנו -לטובתם, לטובתנו ולטובת כל הסביבה. 

קיץ בטוח ונעים!

נמצאו האשמים בעיכובים של הרכבת הקלה - אנחנו!

"קודם יוצאים, אח"כ נכנסים".

כך קראו משרד התחבורה, עיריית ירושלים ותכנית אב לתחבורה לקמפיין שהחל השבוע ומיועד לנוסעי הרכבת הקלה.

מדובר  ברעיון מבורך שנהוג כבר בחו"ל: הנוסעים הממתינים לרכבת, נותנים זכות קדימה לנוסעים היורדים וכך כולם חוסכים זמן. משרד התחבורה בדק ומצא כי שינוי התנהגות הנוסעים עשוי לקצר בכמה דקות את זמן הנסיעה מפסגת זאב עד הר הרצל.

מרגע שנמצאו האשמים בעיכוב ובחוסר העמידה בזמנים של הרכבת, הוחלט על חינוך מחדש!

לחנך את הציבור, שלא הצליח להבין את העניין לבד,  לא לרוץ ולהידחף כשעולים לרכבת, כי אם כולנו נלמד לדחות סיפוקים, הסבלנות והאיפוק בסופו של דבר ישתלמו לכולנו...

רק עניין קטן מעיב על הקמפיין הזה, והוא - דבר שכל מחנך מתחיל יודע  - חינוך, מתחיל ומסתיים בדוגמא אישית! 

אם מביטים על התנהלותם של משרד התחבורה, העירייה, תוכנית אב וסיטיפס בכל הקשור לרכבת הקלה, הדבר האחרון שאפשר למצוא, זה דוגמא אישית לאיפוק וסבלנות.

לכן, עפ"י הפתגם: "קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים", רצוי היה שלפני שהם מנסים ללמד אותנו את: "קודם יוצאים אח"כ נכנסים", היו מפנימים בעצמם את:

• "קודם נותנים שירות ואח"כ מקבלים תשלום",
• "קודם נותנים חלופות יעילות לאוטובוסים ואח"כ מבטלים קווים",
• "קודם בודקים שמכונות הכירטוס תקינות ואח"כ גובים תשלום",
• "קודם עומדים בזמני הרכבת ואח"כ באים בתלונות לתושבים",
• "קודם מכשירים פקחים ואח"כ נותנים להם לרשום דו"חות לנוסעים".
• "קודם יוצרים תחבורה ציבורית יעילה ואח"כ יוצאים בפרסום על נפלאות התחבורה הציבורית"...

מעניין אם מישהו במשרדים האלו הצליח לכמת את הבזבוז ועוגמת הנפש שהיו נחסכים לכולנו אם היו נוהגים כך.

ואולי כל הקמפיין נועד בעצם להסיט את תשומת לב הציבור מהסיבות האמתיות למחדלים ולתקלות של הרכבת אל סיבות אזוטריות.

צילום: דן פורגס

עבודה עם ציבור - לעוף על עצמי ולנחות

עבודה עם ציבור, היא  עבודה לא פשוטה.
אין כמעט מצבים בהם אפשר לרצות תמיד את כולם. ברוב המקרים יהיה מישהו שירגיש מקופח או לא מסופק ולא משנה עד כמה נשקיע מאמץ ועבודה.
אחת למאה, או אחת לאלף מבליחים המעשים שהם טובים וחיוביים לכל האנשים. זכיתי והזדמן לי להיות שותפה לשניים מהם: האחד -  פתיחת כביש 20 שהיה אחד מנקודות החזון שלי לפני הבחירות והשני אירוע יום ירושלים.
לא רק שאנשים יצאו מרוצים, הרבה גם טרחו להתקשר, או לשלוח לי הודעות במייל ובפייסבוק ולהביע את שביעות רצונם. רוב הזמן, נציגי ציבור הם כתובת לתלונות ולכן פידבקים חיובים נותנים אנרגיה להמשיך הלאה. מה שגם גרם לי לחשוב שאם אלו ההישגים כשאני הנציגה היחידה במועצת העיר מטעם  פסגת זאב, מי יודע מה היינו יכולים להשיג, לו היו לנו שלושה ארבעה נציגים לצפון ירושלים, דבר שהוא בהחלט בהישג יד.
וכך, עם כל האנרגיה המוטענת של "איזה כיף שכולם מרוצים ואיזה יופי שגם מפרגנים", יצאתי בשבוע שעבר בשעות הערב לאיזו פגישה בעירייה בנושא ההנחות לאירועים שניתן לתושבים עם כרטיס ירושלמי.
בהמתנה ברמזור ברח' מאיר גרשון, צפר לי נהג המכונית שליד, הבטתי בו והוא, בחיוך רחב, אמר דבר מה שלא שמעתי, כי החלונות של שני כלי הרכב היו סגורים. מתוך החיוך והפנטומימה של הדברים, הבנתי שהוא מספר עד כמה הוא מרוצה מכך שאין יותר פקקים בבוקר, ומעכשיו החיים שלו השתנו מקצה לקצה. חייכתי בחזרה ואמרתי תודה, למרות שלא יכל לשמוע אותי. הרמזור התחלף לירוק ונסענו. כשנפגשנו שוב ברמזור ביקותיאל אדם, הוא סימן לי לפתוח את החלון ואז גם שמעתי אותו: "אורות, תדליקי אורות"! הדלקתי את האורות באוטו ובמקביל גם "אורות נחיתה".
בקיצור, תבחרו מה שתרצו - כביש 20 או גשר עוזי נרקיס, העיקר - סעו בזהירות ואל תשכחו להדליק אורות כשצריך!

פסגת זאב על המפה גם התחבורתית וגם התרבותית

שבוע של חגיגות בפסגת זאב!

בתחילת השבוע חגגנו את פתיחת כביש 20 ומחלף בנציון נתניהו. באמצע השבוע חגגנו את יום ירושלים עם עידן עמדי בהופעה בלתי נשכחת עם קהל של אלפי אנשים.

ואנחנו צריכים עוד לאזור כוח לחוג את חג השבועות בשבוע הבא.

לפעמים, לא נעים להגיד, אבל באמת אפשר לומר שיש לי הרבה נחת מכל החגיגות, כי איך שלא מסתכלים ואיך שלא הופכים את זה - פסגת זאב נמצאת על המפה!

הקלה בתחבורה מ/אל הפסגה היא דבר משמעותי ביותר לאיכות החיים בשכונה. ואיכות חיים גבוהה גורמת לעליית מחירי הדירות. לא שזה מעניין אותנו, כי גם כשאנחנו רוצים לשדרג את הדירות שלנו, מחקרים כבר הראו שתושבי פסגת זאב משדרגים דירות בתוך פסגת זאב, אבל לידע כללי זה נחמד לדעת שהדירה שלנו שווה יותר.

גם אירועי תרבות ברמה גבוהה משדרגים מאוד את השכונה. לכן היה לי חשוב ליזום את היכל התרבות שבנייתו תתחיל בקרוב. אך בינתיים חשוב שפסגת זאב תהיה אבן שואבת גם מבחינה תרבותית לכל צפון ירושלים ולכל ירושלים. זה מה שקרה, לשמחתי באירוע של חגיגות יום ירושלים ביום שלישי. הסתובבתי בין הקהל ושמעתי רבים מהם מרחבי העיר שהגיעו לפסגה בגלל יום ירושלים. באוטובוסים לפני ההופעה  השאלה הכי פופלארית שנשאלה היא איפה זה כיכר טוניק?  ברוך השם, הכיכר שהייתה אמורה להכיל 1,200 מקומות ישיבה הצליחה לאכלס 2,500 איש ויש האומרים גם 3,000 וכמאמר המדרש אף אחד לא אמר "צר לי המקום" כמו בעליות לרגל פעם לירושלים ואין חיבור יפה מזה ליום ירושלים.

כתוב גם שאסור להיות עצובים בירושלים. והנה לא רק שאנחנו שבעי רצון,  נהננו מהופעתו של עידן עמדי שגדל בפסגת זאב, אלא גם מודים על הטוב שנעשה לנו  ושמחים בשלמותה ואחדותה של העיר האחת האהובה, ירושלים - אורו של עולם!

http://www.pis.co.il/

הרכבת הקלה - למה להאריך אם זה לא טוב לתושבים?

הנה שוב מאשרים את הארכת קו הרכבת הקלה. והפעם להדסה עין כרם...
ואני עומדת נפעמת מול חברי מועצת העיר, האמנם טחו עיניהם מלראות את הסבל שגורמת הרכבת הקלה לתושבי העיר?  אם תושבי העיר מפסידים מי מרוויח?

בישיבת המועצה האחרונה עלתה לאישור החלטת וועדת המשנה לתכנון ולבניה להאריך את הקו. הבעתי את התנגדותי והסברתי. הדברים נפלו על אוזניים ערלות. נשארתי המתנגדת היחידה.
בתחילת הקדנציה היה לי דווקא שותף להתנגדות לרכבת הקלה. הוא היה הרבה יותר קיצוני ממני. אני סברתי שצריך להשאיר את הקו שכבר סללו עם גשר המיתרים ופשוט למזער נזקים. הוא סבר שגם את הקו הנוכחי צריך לבטל ואפילו להרוס את הגשר - היה זה ראש העיר ניר ברקת. היום, כנראה בבחינת "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", הוא לא רק שהשאיר את הקו הנוכחי, הוא גם מקדם  את הארכתו וגם קווים נוספים. את היועצים הטובים שהיו לו דוגמת פרופ' פייטלסון הוא פחות מעוניין לשמוע. 
אתמצת בקצרה את הדברים שאמרתי במועצת העיר ואסביר את התנגדותי להארכת הרכבת: 
פרויקט הרכבת הקלה בירושלים הוא כישלון. ולכן אין סיבה להמשיך אותו,  למרות הלוקשים שמנסים להאכיל אותנו ממשרד התחבורה ומתכנית אב. הבעיה שלהם שהם אינם מוכנים להודות בטעות הכי גדולה שלהם שעלתה מיליארדים ובמקום זאת הם מעדיפים לבזבז עוד מיליארדים  - לשפוך כסף טוב על כסף רע, והעיקר לא להודות בטעותם. 
הרכבת אינה טובה לירושלים כי היא לא עומדת ביעדים ובמטרות שהציבה לעצמה:
1. מחקרים מוכיחים כי עם כל ההשקעה העצומה בתחבורה הציבורית בישראל אין כמעט מעבר מרכב פרטי לציבורי ורק הנוסעים השבויים (מחוסרי רכב) משתמשים בתחבורה הציבורית. ניתן לראות זאת באופן הפשוט ביותר: מאז הפעלת הרכבת הקלה , חניון כיכר ספרא בעירייה לא התרוקן ותפוסתו אפילו לא ירדה במעט. 
2. זמן ההגעה ליעד של רוב הנוסעים, מאז הפעלת הרכבת הקלה, לא התקצר ולעיתים אף התארך. 
3. לשאר משתמשי הדרך (רוב התושבים) התגברו הפקקים.

השירות של הרכבת הקלה אינו טוב ואינו מספק:
תדירות לא מספקת, ואי עמידה בזמנים.
והעיקר, בגלל שירושלים היא עיר גדולה ודינמית מתרחשים בה אירועים שונים הגורמים לעצירה של הרכבת. אירועים כגון: תהלוכות, צעדות, ביקור אח"מים וגם תאונות וחפצים חשודים. כל אלה יוצרים במעין אפקט פרפר הזדהות מיידית בין כל תושבי ירושלים. בשבוע שעבר אירעה תאונת דרכים קלה בין רכבת קלה לרכב פרטי בשכונת שועאפט. מייד, הופסקה תנועת הרכבות בכל העיר ליותר משעה. שותפות הגורל בין   תושבי בית הכרם ומרכז העיר עם תושבי שועאפט, הייתה יכולה במקרים אחרים להיות ראויה לציון, אך דומני שלא במקרה הזה. שעה של הפסקת פעולת הרכבות!

בשל החוזה הדרקוני שנחתם עם סיטיפס, לא רק שהמדינה נאלצת לשלם לזכיין מאות אלפי שקלים בשנה, העירייה גם איבדה את  השליטה שהייתה לה על הרמזורים . 
כך שלא רק נוסעי הרכבת הקלה סובלים אלא גם נוסעי הרכב הפרט שנאלצים להתקע בפקקים. מאז בוא הרכבת הקלה לעיר, נוצרו יותר פקקים בכל חלקי ירושלים

הרכבת גם גרמה לצמצום המרחב הציבורי ולהפיכתו לאי ידידותי למשתמש
צומצמו נתיבי הנסיעה לרכב. הוספו יותר רמזורים, והופחתו באופן גדול מספר מקומות החנייה. 
מי שרוצה לראות שכונה במצוקה תחבורתית  מוזמן לנסוע בשד' משה דיין בפסגת זאב. 
זה מה שהולך לקרות לתושבי קרית יובל, קריית מנחם והר נוף. 
תמיד הבטיחו לנו כי הרכבת הקלה הוא כלי תחבורה שקט מאוד. עוד שקר גס. ויעידו על כך התושבים הגרים בסמיכות לרכבת במקום בו היא צריכה להסתובב. רעש חריקת הצירים, נשמע כמו רעש של גיר על לוח בכיתה של פעם . מצמרר ביותר. 
הרכבת מזיקה יותר מאשר היא מועילה. 

-          שלא לדבר על העלויות, נאמר שהמדינה משלמת על הטעויות של העובדים שלה אבל העירייה הולכת לזרוק  כעת עוד 150 מיליון ₪ מכספי העירייה שזה ההשתתפות שלנו של 15%, בשביל מה? התושבים לא רוצים את זה, אלפי תושבי נווה יעקב, עין כרם, הר נוף ועוד חתמו נגד הרכבת כי הם מבינים מהניסיון שזה רק יביא להם פקקים. את הארכת הקו לעין כרם מתכוונים לעשות בסלילת כביש מיוחד על צלע ההר ובכך להרוס את הנוף הקסום של המקום. תושבי עין כרם כבר הביעו את התנגדותם אך היא נדחתה כפי שדחו את התנגדות תושבי השכונות הר נוף ונוה יעקב. 

למה לגרום להם לנזקים? מי מרוויח מזה אם כולם מפסידים? אף אדם לא חוזר על טעויות – אני לא מבינה מה קורה כאן?!

בגלל הקיבעון המחשבתי של פקידים לא נשקלו ברצינות חלופות להארכת הקו לעין כרם ויש מספר חלופות שיהיו יותר יעילות, זולות ולא יגרמו לנזקים לכלל תושבי העיר ולנוף:

-          שאטלים במקום הגשרים.

-       רכבל גונדולות להסעת המונים מהר הרצל דרך עין כרם להדסה (הרבה יותר זול ויקצר בחצי את זמן ההגעה מהר הרצל להדסה).

-          אוטובוסים מערכתיים, כמו המטרונית שמקודמת בחיפה.

מבחינת מספר המגיעים להדסה מידי יום, כ – 30 אלף, הפתרונות הנ"ל הרבה יותר מתאימים והעלות היא רבע ממחיר רכבת קלה.

לאור הניסיון הרע של קו הרכבת הראשון ולאור העלויות העצומות בהן תישא העירייה, לדעתי, יש להעמיד את טובת תושבי ירושלים במרכז ולשקול מחדש האם התוכנית טובה לתושבי ירושלים והאם העלות שווה את המשך הקו מול תכניות חלופיות.

בתמונה: תאונה בין רכב פרטי לרכבת ברח' יקותיאל אדם. צילום: גדי בן חמו

http://www.facebook.com/antebiyael

יום כדור הארץ במקביל לל"ג בעומר

השבוע ציינו את  יום כדור הארץ ובשבוע הבא נחגוג את ל"ג בעומר.

מעניין מה היה קורה אם שני המועדים היו יוצאים במקרה באותו יום... קצת דבר והיפוכו כי מדורות ל"ג בעומר אנחנו לא בדיוק שומרים על כדור הארץ.

מן הסתם, לשאר אנשי כדור הארץ לא ברור בדיוק מה הסיפור של המדורות שאנחנו מבעירים בל"ג בעומר.

עוד זוית משעשעת על הפער בינינו לבין שאר העולם יצא לי לראות כשהגיעו לראיין אותי מרשת ARD הגרמנית על פסגת זאב. 

אחרי ששאלו אותי על הרכבת הקלה, התעניין הכתב שלהם, בחור מברלין, לגבי ההגדרה של פסגת זאב ובמה היא שונה מכל שאר ההתנחלויות כמו בית אל ועופרה. 

הסברתי, את המובן מאליו,  שפסגת זאב היא שכונה בירושלים. מעבר לכך,  אמרתי לו שבעיני כל יישוב חוקי בארץ אינו נחשב בגדר התנחלות. אם לקרוא למשהו התנחלות, אמרתי לו,  הייתי מכנה כך את רבי הקומות שנבנים בשנים האחרונות באופן בלתי חוקי לדוגמא בשועאפט.

פה, טוסטן, זה שם הכתב, הריח קצת מאבקי יהודים ערבים והחליט להרחיב את הדיון הוא שאל אומנם בחיוך אך בעוקצנות אם גם לתושבי שועאפט ובית חנינה יש נציגות במועצת העיר. כשאמרתי שלא וראיתי את חיוך הנצחון שלו מתרחב, הוספתי ואמרתי שלמעשה, פסגת זאב היא השכונה היחידה בעיר שיש לה נציגות במועצת העיר. ושאר חברי המועצה כלל לא מייצגים חתך גאוגרפי ואני מקווה מאוד שיהיו עוד נציגים כמוני בקדנציה הבאה. אח"כ המשכנו לדבר על הבעייתיות של גדר ההפרדה והמשמעויות שלה. חבל שאני לא מבינה גרמנית, הייתי שמחה לדעת מה מכל הראיון שודר בתוכנית ואלו דברים הם בחרו להוריד בעריכה. 

יום ראשון הוא ל"ג בעומר והשנה, הילדים יוצאים לחופשה בת יומיים. לפי המרץ שהם השקיעו באיסוף הקרשים, מגיע להם, לדעתי,  לפחות שבועיים חופש.

http://www.facebook.com/

יום השואה...יום העצמאות ופרופ ישעיהו ליבוביץ'

נולדתי בישראל. גם שני ההורים שלי נולדו כאן, כך שהמדינה עבורי היא דבר טריויאלי. אני פשוט לא מכירה משהו אחר. בהיסטוריה המשפחתית הקצרה אין רדיפות. הכל מאוד שורשי ומובן מאליו.

יחד עם זאת, כנראה שבכל זאת משהו חקוק בד.נ.א. שלי או  בזיכרון ההיסטורי הרחוק. כשאני יוצאת לנופש באחת ממדינות אירופה, אין פעם שלא מתלווה לתחושת האופוריה של החופש גם דוק של "אני חוזרת לכאן הפעם כתיירת". אין מצב שכשאני רואה אנשים מאוד קשישים אירופאיים שלא אחשוב - "מעניין איפה הייתם ומה עשיתם ב 1942"?

תמיד כשאני חוזרת לארץ בחברת תעופה זרה, אני בתחושה שהאנטישמים האלה מנסים להשפיל אותנו. זוכרת פעם אחת כשחזרנו מאיטליה בשעת לילה מאוחרת מחכים לביקורת הדרכונים. שמתי לב, בעודנו בתור שהבקרית מבקשת מכל אחד להסיר את הנעלים. כולם ניסו להתווכח איתה על הדרישה ובסוף נכנעו וחלצו את נעליהם. מיד אמרתי לבתי שהייתה לידי שנוציא את הנעליים לפני שאנחנו מגיעות לבקורת הדרכונים ונחייך. כשהבת שלי שאלה אותי למה, עניתי אוטומטית "כדי שלא נצטרך להשתחוות לאשה הזאת", ברור לי שזה קיצוני ואפילו מצחיק אבל הכבוד הלאומי עמד באותו רגע לנגד עיני. אותו כבוד לאומי, יש שיגדירו אותו מטופש, עמד לנגד עיני כשבישיבת מועצת העיר האחרונה, נעדרתי בכוונה מההצבעה בנושא קריאת רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. מצד אחד, מדובר באדם ענק רוח שתענוג לקרוא בכתביו וחוכמתו וידענותו מי ישווה לה? באמת קטונתי. מצד שני, האיש כינה את חיילי צה"ל - יודונאצים ולא חזר בו. חיילי צה"ל, בנים שלנו? ככה לכנות אותם? אילו היה חי, היה הפרופ' בוודאי מגחך ושואל מי בכלל רוצה רחוב על שמו.

אולי ההתלבטות הזאת שלי, היא גם סוג של ישראליות.  יום עצמאות שמח!

http://www.facebook.com/

ההכנות לבואו של אובמה וההכנות לבוא הפסח

הנשיא אובמה הגיע וההתרגשות גדולה, כמו בכל מקום כשמגיע אורח רם מעלה. נכון שמדובר בסוג של אי נוחות כי יסגרו כבישים ותשובש התנועה הסדירה, אבל מכיוון שאין לי לחתן בן או בת במהלך הימים האלה באולם שנמצא בדיוק על הציר שעוברת פמליית הנשיא, נראה לי שאוכל להסתדר עם אי הנוחות הזו.
מכיוון שלנשיא ולפמליתו מצטרפים גם עשרות, אם לא מאות עיתונאים שיסקרו את האירוע, העיר ירושלים צחצחה את עצמה והתייפתה ככל יכולתה. רק בצירי הביקור כמובן, כי ביקור נשיא הוא קצת כמו ביקור של החמות, מנקים את הדברים הנראים לעין ומקווים שהיא לא תנסה להרים את השטיח.
היו תושבים שהתרעמו על כך שהעירייה מצטחצחת ומתנקה רק לכבוד בוא הנשיא האמריקאי. אני לא רואה בכך שום פסול. נכון שצריך לנקות תמיד ולשמור על סטנדרט גבוה של ניקיון וטיפוח, אבל מספיק לנו להביט על עצמנו ולראות שגם אצלנו,  כאשר אורחים מודיעים על בואם, הבית נכנס לכוננות משטר וסדר קצת יותר מהרגיל. שלא לדבר על ההיסטריה ששורה בבתים רבים לפני חג הפסח. מה שכן, בביקור הבא של אובמה כדאי לחשוב על דרך קצת יותר עקלקלה ולהעביר אותו בין כוווול הרחובות בפסגת זאב.
אם זה בגלל אובמה ואם זה בגלל הפסח, יש בשכונה תכונה של נקיון.  בימים כאלה צפה הבעיה של ניקיון שפ"פים  - שטחים פתוחים פרטיים, המצאה שבפסגת זאב השתמשו בה לרוב, שטחים שהעירייה לא אמורה לנקות אותם והם באחריות התושבים.
למרות זאת, כדי לתת תחושה טובה לפני פסח הסכים מנהל אגף תברואה שעובדיו יכנסו גם לשפ"פים ובאופן חד פעמי ינקו גם אותם. פניות שנעשו אלי מתושבים  בנושא הזה, הופנו למנהל רובע צפון ולמנהל נפת צפון  ואני שמחה לומר שטופלו במיידית.
חג פסח כשר ושמח לכולנו!http://www.facebook.com/antebiyael

הקונפיטי במשלוחי מנות ושאר הבטחות

 למרות שפורים עבר, יש לי כמה תובנות בנושא משלוחי המנות שאני רוצה לחלוק אותן אתכם.
קודם כל, הדבר החשוב ביותר שיש לזכור במשלוחי מנות זה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" כבר כאן, רובנו נופלים בזה למגדול ועד קטן. בלי להיתמם, אבל כשלמשפחה ממוצעת יש 114 משלוחי מנות לחלק, המשפחה הממוצעת מנסה לחסוך.
שימו לב למספר כללים שידועים לכולם וכולנו חוטאים בהם:
סלסלות מקש למשלוחי מנות, לא רלוונטיים. וגם לא מגשים מזכוכית כבדה. הם אולי מרשימים מאוד במבט ראשון  וגם די זולים, יש להודות, אבל לזה שמקבל אותם אין מה לעשות בהם אחרי החג, אלא אם כן הוא אספן כפייתי.  מכיוון שלא נעים לזרוק, מגש הזכוכית זז לכל מיני מקומות בבית עד שהוא מתנפץ לקול חדוות בני הבית ומישהו צריך לטאטא את הרסיסים. עם סלסלאות הקש זה אותו הדבר רק בלי הרסיסים.
ניירות הקונפיטי שמכניסים למשלוחי המנות, בדר"כ בסלסלת קש ממש גדולה או במגש זכוכית ענקי (וראו לעיל). על  ניירות הקונפיטי מניחים בקבוק יין לקידוש, כמה ממתקים והאריזה נראית מאוד מרשימה. אח"כ בבדיקת החמץ לפני פסח עוד מוצאים בפינה נייר קונפיטי בודד ששרד את הניקיונות.

דווקא בשבוע שאחרי פורים זכיתי לקבל סוף סוף משלוח מנות רציני בתקווה שהוא מכובד ולא מנופח בנייר קונפיטי.
אני מתכוונת לכך שאחרי שנתיים של לחץ בלתי פוסק, הצלחתי לגרום לכך שהרמזורים בפסגת זאב ובעיר כולה יעברו לשליטת העירייה. כזכור, משרד התחבורה חתם עם סיטיפס הסכם בו תכנון והפעלת הרמזורים לאורך נתיב הרכבת הקלה באחריות בלעדית של הזכיין. התוצאה ידועה, כולנו מקטרים על חוסר ההיגיון בתפעול הרמזורים והעירייה לא יכולה להתערב. עכשיו יש סיכוי שהמצב ישתנה לטובה.

http://www.facebook.com/
http://www.pis.co.il/

פורים - תחפושות, סקטורים ומה שביניהם

"חצי בן חצי בת", זקן/ה, כושי, רמזור, "טלפון חוגה", "מלכת אסתר", "רוח רפאים"... אם השמות האלה מזכירים לכם נשכחות, אין זאת אלא, כי עברתם את גיל 25.
היום, כמעט כבר לא ממציאים תחפושות אלא קונים מהמוכן. 
כמובן שכל סקטור חוגג את חג פורים לפי הבנתו.
בסקטור החרדי מתחפשים לדמויות תנ"כיות - בנות לדמויות נשיות ובנים לדמויות גבריות, תענית אסתר, משלוחי מנות, קריאת מגילה ושתיה כדת וקצת מעבר. אם יצא לכם לראות עיתונים חרדיים לאחרונה, לא יכולתם שלא לפספס את מודעות התחפושות - שם הפנים של הבנות פשוט מחוקות. 
התגובה של סקטורים אחרים למודעות אלה היא שעכשיו הם מבינים למה יש כל כך הרבה הטרדות מיניות בסקטור החרדי ובמקום שמסתירים פנים של ילדות קטנות שם מתפרץ כל האסור ביתר שאת. 

הסקטור הלא דתי מתייחס לפורים בעיקר בקטע של מסיבות תחפושות. לאחרונה, אם יצא לכם לראות עיתונים כלליים, לא יכולתם לפספס את מודעות התחפושות שם מובלטות תחפושות הנערות עם מינימום לבוש, כך שכל תחפושת תמימה של כיפה אדומה, דרדסית או שלגיה הופכת להיות בוטה ופתיינית. 
התגובה של סקטורים אחרים למודעות אלה היא שעכשיו הם מבינים למה יש כל כך הרבה הטרדות מיניות בסקטור שאינו דתי ובמקום שהכל כה פרוץ ופתוח, שם הכל כנראה נגיש. 
בכוונה הבאתי שני צדדים מנוגדים ומוקצנים לגמרי. יתכן שבשוליים הם באמת גורמים למישהו להטריד מינית, אבל ברור לכולנו שהסיבות להטרדות הן הרבה יותר עמוקות ושונות.
בין שתי העמדות המנוגדות, יש כמובן את הרוב השפוי שמחד, לא ייתן לגחמת מעצבי תחפושות לקבוע לו איך להתחפש ומאידך, לא יחשוש ממפגש עם פנים של ילדה בת שלוש. 

פורים שמח!

http://www.facebook.com/antebiyael
http://www.pis.co.il/

יום המשפחה - תאריך סתמי לחג מומצא

בשבוע הבא נחגוג את יום המשפחה.
נחגוג?
מאז ששינו את יום האם ליום המשפחה, ניטל כל העוקץ מהיום הזה והוא נשאר בעיקר חג של גננות שזוהי הזדמנות עבורן ללמד את הקטנים את מושג המשפחה וכמובן חג של חנויות הפרחים והמתנות. 
בהתחלה, ניסיתי להתנגד לשינוי השם, אך את המלחמה הזאת  הפסדתי ונשארנו עם יום המשפחה - תאריך סתמי, לחג מומצא.
האם בן זוג שמביא פרחים לבית ביום המשפחה הוא בן זוג יותר משפחתי מזה שהולך באותו יום למכולת לקנות מצרכים שבשגרה? ואיך אני אמורה להתנהג ביום המשפחה?
אם נודה על האמת, גם יום האם לא היה מציאה מי יודע מה.
עד היום יש לי סבונים וקרמים שילדי המקסימים היו קונים לי ממיטב כספי. באחת השנים, מרוב שהיו לי כל כך הרבה סבונים שהצטברו מימי אם, הגעתי לחופשה בבית מלון וכשהמנקה עברה במסדרון, ניצלתי רגע שהיא לא שמה לב ושמתי במיכל של הסבונים את כל הסבונים שצברתי מימי האם שחגגו לי.  חשבתי לתפוס שתי ציפורים בבת אחת, גם לא אזרוק את הסבונים וגם הם ישמשו מישהו אחר. לביש מזלי, המנקה שמה לב למה שעשיתי והכריחה אותי לקחת הכל בחזרה...
יתכן והטוב ביותר יהיה לאחד את יום המשפחה עם איזה חג שבסביבה. 
לחבר אותו לפורים נראה לי מסובך. איך בדיוק  נסביר לילדים את הקשר המשפחתי של אסתר ומרדכי? מה נגיד להם  על הזוגיות של אחשוורוש וושתי? איך נתאר את  המשפחתיות של המן זרש ועשרת ילדיהם? והאם משפחה כזו צריכה בכלל לחגוג את היותה משפחה? האם נכנס איתם לדיון אם אפשר לכנות את ביגתן ותרש משפחה?

החיבור של יום המשפחה לט"ו בשבט נשמע יותר טבעי.  בשני המקרים אפשר לדבר על  – שורשים, אח"כ לנתח את הפסוק: "כי האדם עץ השדה"?!  ואז לקבל ולתת מתנות לכבוד יום המשפחה המורחבת והירוקה!

המשותף לחרדים וערבים בהתייחסות לרכבת הקלה

ביבי נתניהו עוסק עכשיו בהרכבת הקואליציה שלו.
דווקא בשלג שירד לפני שבועיים, הגעתי לתובנות מעניינות על המדינה שלנו ועל הפלגים בה. בצהרי יום רביעי יצאנו אני ונכדתי בת ה- 4 לסיור בשלג. אח"כ עלינו לרכבת הקלה לראות את השלג בכל ירושלים נסענו להר הרצל  וחזרנו בחזרה. קודם כל, חייבת לציין שהיה מהנה מאוד והיה נחמד שיש רכבת קלה מפסגת זאב. אכן,  כל עוד הרכבת היא כלי תחבורה משני, היא כלי  תחבורה חביב  בעיקר בשלג.
תוואי הרכבת מאחד את כל חלקי העיר מפסגת זאב דרך שועאפט ובית חנינה, עובר באזורים חרדיים, מרכז העיר דרך גשר המיתרים קרית משה והר הרצל.
הכניסה לרכבת הייתה כמו לאוטובוס של קייטנה. מה עוד שהנסיעה בה ביום השלג הייתה חינם, דבר שהוסיף לאטרקציה, אנשים הגיעו עם מצלמות ואוכל ויצאנו יחדיו לטיול השנתי, תוך כדי  כיבוד הדדי בממתקים. כשהגענו לשועפאט נחרדנו לרגע מכך שמספר נערים זרקו לכיווננו כדורי שלג, ברגע הראשון זה היה אפילו  מאיים. היה בזריקת כדורי השלג משהו מתריס ומעוצבן. חלק מנוסעי הרכבת הגיבו בסימון תנועות מגונות לעבר הזורקים. אח"כ המשכנו לנסוע והנה באזור רח' שבטי ישראל עומדים בשורה עשרות נערים חרדים וגם הם מיידים כדורי שלג ברכבת בזעם דומה. פה, יושבי הרכבת היו יותר סלחניים לתופעה.
נראה לי שהרכבת מסמנת לקבוצות מיעוט את השילוב והקונצנזוס. ולכן אולי הלהט לזרוק ולהטיח ברכבת כדורי שלג בזעם רב.
במחשבה שנייה, עדיף שיוציאו את כל האגרסיות בזריקת כדורי שלג.

http://www.pis.co.il/

המפלגה שאני הולכת לבחור בה

עוד פחות משבועיים הבחירות ויש מספר מפלגות שאני מתלבטת ביניהן.
מפלגות שבסך הכל אומרות את אותו הדבר ובכולן יש אנשים שאני מחבבת ויש שפחות.
נותרו עוד פחות משבועיים ומכאן אני מרימה להנחתה למפלגות החביבות עלי, מספר נושאים שאם הם יתחייבו לקדם דווקא אותם, יש סיכוי שאני אבחר בהם.
למשל, מפלגה שתוציא מחוץ לחוק נייר טואלט שמצויירים עליו גורים של ידידו הטוב של האדם. לא יפה להתייחס ככה לידידים...
מפלגה שתספר על עצמה 3 בדיחות לפחות בשבוע. - כן, אני מחפשת הומור עצמי.
מפלגה שתוריד את כל מחירי מוצרי הבריאות. אין סיבה בעולם שסוכר חום, קמח מלא, לחם שחור, אורז מלא וכו' יעלו יותר מחבריהם הלבנים שהיצרן עובד עליהם יותר כדי לזקק אותם.
מפלגה שתבטיח שכל חברות הסלולר הישנות ישלמו לנו את חשבון הטלפון  למשך השנה הקרובה. כי הם עשקו אותנו בעבר.
אשמח לשמוע גם על מפלגה שאוסרת על שיחות טלפון מכירתיות-מוקלטות.
וכמובן מפלגה שתבטיח להשתדל להביא את מעמדה של הרכבת הקלה בירושלים למעמד של כלי תחבורה תיירותי משני כמו הרכבת בגן החיות.  מעין קוריוז חביב הנוסע על התוואי היחיד שלו ומי שירצה ייסע בה ומי שלא, שייסע באוטובוסים או ברכב פרטי.
ברמה הפוליטית המקומית, לנו תושבי פסגת זאב וצפון ירושלים,  יש אינטרס מיוחד שיכול להשפיע על מהלך חיינו וערך דירותינו.
אם יועברו השכונות הערביות שמסביבנו לאחריות הרשות הפלשתינאית, כפי שמתכננות חלק מהמפלגות, אנו עלולים להיות בבעיה רצינית. לכן, שווה לבדוק את עמדות המפלגות, כפי שמופיעות במצפן הבחירות באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. כי בראש ובראשונה, האינטרס שלנו צריך להיות לשמור על הבית.

(בתמונה הרכבת הקלה ביום הסערה בפסגת זאב, יותר שטה מאשר דוהרת. צילום: דור כהן).pis.co.il