להיות מודעים ולתת לעצמנו תזכורות

איך אפילו בכלי רכב יחסית ישן, נשמע צפצוף אם משאירים בו אורות דלוקים ויוצאים? איך לא ידעו כל מתכנני הרכב לגרום לו לצפצף כשנשאר ילד ברכב?
לא יודעת בדיוק את הטכניקה, אבל מי שאמון על תכנון מכוניות, בוודאי יידע גם לתכנן עוד חיישן המתבסס על תזוזה או על נשימות שהיה גורם לרכב לצפצף עצמו לדעת כדי שנכנס שוב נבדוק ונמצא את הילד ששכחנו.

עד שהטכנולוגיה תעשה את שלה, שומה עלינו ללמד ילדים מגיל שהם מבינים שזה בסביבות גיל השנתיים, שאם הם מוצאים את עצמם לבד באוטו, הם משתחררים מכיסא הבטיחות, קופצים למושב הנהג וצופרים כמו שהם אוהבים, עד שמישהו מבוגר מגיע.  לא מדובר על להכניס פחד לילדים, אלה פשוט ללמד אותם כמו במשחק. כך עשיתי לפני יותר מעשור עם בתי הקטנה, כי פחדתי פחד מוות שזה עלול לקרות גם לי. לגבי הקטנטנים יותר, נתנו בימים האחרונים הרבה רעיונות, החל מלהניח ליד הכיסא שלהם את הנעל/פלאפון/תיק של הנהג וכלה בלתת תזכורת בפלאפון. כמובן שגם הסביבה צריכה להתגייס: כל מקום שצריך לקבל תינוק או ילד קטן והוא לא מגיע, אחרי חצי שעה צריך  להתקשר ולברר את סיבת האיחור. אין מנוס, זה אולי נשמע טרחני ומעצבן אבל המצב האחר הוא הרבה יותר נורא, איום וגרוע. 
...
בעניין הטרחנות, רק השבוע התברר לי שסביבתנו הצעירה רואה אותנו ככאלה בכל מקרה, וממש לא משנה איך באמת נתנהג. 
הנה רק השבוע תהיתי ביני לבין סביבתי איך זה יכול להיות שזה מה שהם חושבים עלי, כי אני הלוא שיא הקולית שאפשר לתאר. התשובה המידית שקיבלתי הייתה שעצם העובדה שהשתמשתי במילה "קולית" כבר מעידה על השאר ואין צורך להרחיב...

נהגו בזהירות, ילדים עכשיו בכל מקום!

https://www.facebook.com/antebiyael

קיץ - קיטנה ומחזיק מפתחות מחוטי ניילון

השבוע התחלנו את החופש הגדול גם אצל הקטנטנים.
אם אתם כמוני, מעל גיל 35, בוודאי גם עולם  האסוציאציות שלכם מוביל אתכם מחופש גדול לקייטנה ול... מחזיק מפתחות.
קייטנה זה מובן, אך נראה לי שצריך להסביר את האסוציאציה של מחזיק המפתחות, למי שאינו יליד הארץ או אינו יליד השנתון הנכון. 

בקייטנות של פעם, בדומה לאלה של היום, היה חשוב להפעיל את הילדים באטרקציות חווייתיות. אלא שאז האטרקציות היו מוגבלות לחבל, משחקי כדור ומלאכת יד.
כך מצאתי את עצמי קיץ אחרי קיט, לוקחת ארבעה, או שמא שמונה?! חוטי ניילון בצבעים שונים וקושרת אותם בסגנון קשירה ייחודי ודייקני לכדי מחזיק מפתחות לתפארת... לא יודעת תפארת של מה אם בכלל. כמו כן, לא ברור למה דווקא מחזיק מפתחות; לא היה לנו רכב משפחתי, ומעולם לא הייתי ילדת מפתח. אולי חשבו אצלנו בבית שעדיף להתכונן לכל מצב, נניח  שאיכשהו יהיה כסף ונניח שאחד ההורים יחליט ללמוד נהיגה ואז נניח שאח"כ בהחלטה לא ברורה יחליטו לקנות מכונית ואז יגיעו עם המכונית שני מפתחות. כדי שלא נעמוד בפני הדילמה איך נחזיק את המפתחות, חשוב שהילדה תכין כמה כאלה בקיץ. יכול להיות שבגלל כל התהיות שתהיתי לעצמי, יצאו לי כל מחזיקי המפתחות בצורת סימן שאלה (לפעמים ישר ולפעמים הפוך). למרות שהיה אז מי שטען שיש ביצירות שלי פוטנציאל אומנותי גלום, בראיה לאחור, לא כל פוטנציאל צריך לממש. לפעמים טוב לו כפי שהוא, בלתי ממומש ופחות מזיק.
בכל מקרה, ברגע שהיו לי במגירה 17 "מחזיקי מפתחות", חלחל בי החשד שהם לא הולכים לממש את ייעודם. או אז, הכרזתי על מרד הן בעולם הקייטנות והן בעולם מלאכת היד.
אם כיום, יוצא לי לעתים, בכל זאת, למשוך בחוטים, כבר לא מדובר בחוטי ניילון.

נ.ב - ואפרופו הכסף שהיה לנו פעם לעומת המצב הכלכלי היום,
פעם כדי לדחות את הביקור אצל רופא השיניים שהיה מאוד יקר, היו שמים קצת עארק על השן הכואבת. היום עם מחירי העארק, כבר עדיף להקדים את התור אצל רופא השיניים.