יום שלישי, 16 ביולי 2013

להיות מודעים ולתת לעצמנו תזכורות

איך אפילו בכלי רכב יחסית ישן, נשמע צפצוף אם משאירים בו אורות דלוקים ויוצאים? איך לא ידעו כל מתכנני הרכב לגרום לו לצפצף כשנשאר ילד ברכב?
לא יודעת בדיוק את הטכניקה, אבל מי שאמון על תכנון מכוניות, בוודאי יידע גם לתכנן עוד חיישן המתבסס על תזוזה או על נשימות שהיה גורם לרכב לצפצף עצמו לדעת כדי שנכנס שוב נבדוק ונמצא את הילד ששכחנו.

עד שהטכנולוגיה תעשה את שלה, שומה עלינו ללמד ילדים מגיל שהם מבינים שזה בסביבות גיל השנתיים, שאם הם מוצאים את עצמם לבד באוטו, הם משתחררים מכיסא הבטיחות, קופצים למושב הנהג וצופרים כמו שהם אוהבים, עד שמישהו מבוגר מגיע.  לא מדובר על להכניס פחד לילדים, אלה פשוט ללמד אותם כמו במשחק. כך עשיתי לפני יותר מעשור עם בתי הקטנה, כי פחדתי פחד מוות שזה עלול לקרות גם לי. לגבי הקטנטנים יותר, נתנו בימים האחרונים הרבה רעיונות, החל מלהניח ליד הכיסא שלהם את הנעל/פלאפון/תיק של הנהג וכלה בלתת תזכורת בפלאפון. כמובן שגם הסביבה צריכה להתגייס: כל מקום שצריך לקבל תינוק או ילד קטן והוא לא מגיע, אחרי חצי שעה צריך  להתקשר ולברר את סיבת האיחור. אין מנוס, זה אולי נשמע טרחני ומעצבן אבל המצב האחר הוא הרבה יותר נורא, איום וגרוע. 
...
בעניין הטרחנות, רק השבוע התברר לי שסביבתנו הצעירה רואה אותנו ככאלה בכל מקרה, וממש לא משנה איך באמת נתנהג. 
הנה רק השבוע תהיתי ביני לבין סביבתי איך זה יכול להיות שזה מה שהם חושבים עלי, כי אני הלוא שיא הקולית שאפשר לתאר. התשובה המידית שקיבלתי הייתה שעצם העובדה שהשתמשתי במילה "קולית" כבר מעידה על השאר ואין צורך להרחיב...

נהגו בזהירות, ילדים עכשיו בכל מקום!

https://www.facebook.com/antebiyael

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה