הסתיים מבצע "עמוד ענן", המילואמיניקים שבו הביתה ואני כמו רוב האמהות, שמחתי מאוד.
בינינו, לא היה ממש איום על ירושלים, למעט שתי האזעקות שבהן כמעט פרחה נשמתנו וטעמנו קצת מסבלם של תושבי הדרום ותושבי גוש קטיף.
בתור מי ששייכת ל"מין החלש", היה לי משעשע להביט באלה המשתייכים ל"מין החזק". לרובם ראיתי בעיניים עד כמה הם רוצים להיות חלק מהמשחק המלחמתי. עיריית ירושלים, לדוגמא, פתחה, לא פחות ולא יותר מחמ"ל עירוני שאוייש רוב שעות היום ואולי גם הלילה, ניתנו שם תדריכים ע"י בכירים במשטרה ובצבא. מודה, הייתי באחד התדריכים. הפנים הרציניות של הגברים בחבורה, כאילו הם אוטוטו יוצאים בראש הפלוגה לקרב, ביחד עם מסכי הענק ששידרו מהדורות חדשות בלופ, גרמו לי כמעט לפרוץ בצחוק באמצע אחד מתדריכי ההיערכות. פתאום התנגן לי בראש שיר ילדים: "ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד, בידו סיכה חדה והוא יוצא למלחמה", שלא לדבר על אנשי המילואים שהגיעו במדיהם לחופשה קצרה ומיהרו הם והדרגות להגיע למקומות עבודתם, חשים שדרגות הקצונה כמו מתעגלים מעל לראשם לדרגת "המלאך" כפי שהיה סיימון טמפלר האגדי.
שלא ישתמע שאני חושבת שלא צריך להיערך למקרי חירום גם בירושלים. בוודאי גם שהיה צריך לגייס את חיילי המילואים שהם ללא כל ציניות, גיבורים וראויים. יחד עם זאת, כשכל הגברים סביבי הפגינו כזה להט כשדיברו על המלחמה וההערכות, לא יכולתי שלא לתאר אותם, בני 5, מזיזים דיוויזיות חיילי פלסטיק ממוצב למוצב עם חיוך של סיפוק מהנה עד לרגע בו אחד ההורים מבקש מהם לבוא לאכול. ואם נחזור לשיר הילדים: "תם עם ערב קול שאון, הצבא פושט מדים וכולם שוכבים לישון".
עכשיו אתם מבינים למה חשוב שנשים תהיינה מנהיגות? בכל מצב, האקדמיה ללשון העברית, כבר הנחתה השבוע שבמקרה של ראש ממשלה אשה יש לומר "ראשת הממשלה" ובמקרה של אשה בראשות עיר - "ראשת העיר". http://www.pis.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה