לפני אי אלו שנים, בהיותי יותר צעירה וגבוהה הזמין אותי ואת בן זוגי, שלימים הפך לבן זוגי הרשמי, זמר בראשית דרכו להופעה שלו. הלכנו. ההופעה התקיימה במועדון כלשהו ב- 31.12. כנראה שלא רק אנחנו סבלנו בהופעה והזמר המתחיל הספיק מאז להסיק מסקנות, עזב את קדמת הבמה וכיום הוא במאי הצגות וכותב שירים מצליח ביותר. המעניין הוא שכאשר סיפרנו לאחרים שהיינו בהופעה, קיבלנו פתאום תגובות של "נו, אז גם אתם חוגגים את הסילבסטר"?! לאחר שגיחכתי על השאלה, הסתבר לי שחלק מהתגובות היו רציניות ביותר. איך זה שאנחנו מתבוללים שכמונו הולכים בפומבי להופעה וחוגגים את הולדת ההוא שלא מזכירים את שמו (רמז: לא מדובר בוולדמורט מהארי פוטר). מאז למדתי לא להתייחס ברצינות לדרך שבה אחרים רואים את הדברים שאני עושה. פשוט, שמתי לב שלעיתים כל אחד נותן פרשנות מתוך עולמו הפנימי. הצד השני של המטבע היה כשהשבוע אחד מחברי, היה צריך לעבור ניתוח קל ביום ראשון ולכן היה צריך להיות בצום. כשדיברנו בטלפון ביום ראשון והוא אמר לי שהוא צם, הוא מיהר לסייג ולהוסיף: "שלא תחשבי שהתחזקתי והצום זה בגלל עשרה בטבת..."
לעיתים, גם המעשים שלי כנציגת ציבור מתפרשים אחרת ע"י אנשים שלא נמצאים בתוך התהליך.
לדוגמא, לפני מספר שבועות פנו אלי תושבים זועמים מאחד הרחובות בפסגה בטענה שבגלל "קשיחות ליבי" מנעתי ביצוע מעגל תנועה בצומת הקרוב לביתם. רק לאחר שהוכחתי להם בעזרת מפות ותכנונים שבילתי אפשרי לעשות במקום מעגל תנועה וההסדרה שרצו לעשות לצומת אינה מטיבה איתם, הם הסכימו ומיד הצטרפו להתנגדותי.
מה שאני רוצה לומר הוא, שאם ביום שני הקרוב, יוצא לכם דווקא בחצות הליל להביע את אהבתכם למישהו קרוב בנשיקה, אל תהססו מפחד שמישהו עלול לחשוב שאתם חוגגים סילבסטר.
http://www.pis.co.il/
