הוצאת מים מהסלע. נס או שחור?

נזילה שהחלה השבוע באחד מקירות הבית שלנו, הפכה עד מהרה למעיין מפכפך.
אילו היינו בטבע, היינו בוודאי שמחים על גודל הנס שנעשה לנו בהוצאת מים מהאבן. מכיוון שבתוך ביתנו אנו יושבים, הבנו שמדובר בהתפוצצות צינור כלשהו. מיהרנו להזמין אינסטלטור מחברת הביטוח, ותוך כדי הכנת הרבה קפה שחור, התפללנו לנס -  מציאת מקור הדליפה וסתימתו. 

לאחר יומיים של ניסוי וטעייה לאיתור מקור המעיין, הגעתי למספר תובנות ותהיות:

• - הגיוני שמים לא יעלו ללא סיוע. השאלה היא מאיפה לכל הרוחות הם הגיעו לגג?
• - שמתי לב שהתחלנו להכניס לשיחות בינינו, בלי להתכוון,  כל מיני ניבים עם מים כמו "לא מחזיק מים" או "מים שקטים חודרים עמוק". ביטויים שקיבלו בשל המצב כפל משמעות ואז הרגשנו לא נעים מהאינסטלטור שאולי חשב שאנחנו לועגים לחוסר מקצועיותו. 
• - אינסטלציה דומה מאוד לרפואה.  - לפציינטים נדמה שבעל המקצוע יבדוק יאבחן ויתאים תרופה. אלא שבפועל בעל המקצוע בודק, לעתים מאבחן נכון ואז מנסה משהו בתקווה שיעזור.   יש אינסטלטורים שהיו יכולים להיות בקלות כירורגים - הם דומים בתאוותם הכמעט בלתי נשלטת שלהם קודם כל לפתוח, לראות מה יש בפנים ואז לתת דיאגנוזה.
• - כל אינסטלטור יכול בקלות להצטרף לכוחות הבילוש.  - מי שיכול לעקוב אחרי מסלולה של טיפת מים ולהבדילה מחברתה שיוצאת למסלול אחר, יוכל לאתר כל פושע חמקמק.
• - לפתע התברר לי שלכל החברים שלנו יש אינסטלטור סודי: "הרנטגן" "הלוחש למים"... כינויים הדומים להפליא לכינויי רבנים. כנראה שגודל המצוקות בשני התחומים די זהה.

החשוב ביותר הוא שפתאום מבינים שזרימת מים מהברז ולא ממקומות אחרים היא לא דבר טרוויאלי ולומדים להעריך את הדברים הקטנים שבחיים.