עבודה עם ציבור, היא עבודה לא פשוטה.
אין כמעט מצבים בהם אפשר לרצות תמיד את כולם. ברוב המקרים יהיה מישהו שירגיש מקופח או לא מסופק ולא משנה עד כמה נשקיע מאמץ ועבודה.
אחת למאה, או אחת לאלף מבליחים המעשים שהם טובים וחיוביים לכל האנשים. זכיתי והזדמן לי להיות שותפה לשניים מהם: האחד - פתיחת כביש 20 שהיה אחד מנקודות החזון שלי לפני הבחירות והשני אירוע יום ירושלים.
לא רק שאנשים יצאו מרוצים, הרבה גם טרחו להתקשר, או לשלוח לי הודעות במייל ובפייסבוק ולהביע את שביעות רצונם. רוב הזמן, נציגי ציבור הם כתובת לתלונות ולכן פידבקים חיובים נותנים אנרגיה להמשיך הלאה. מה שגם גרם לי לחשוב שאם אלו ההישגים כשאני הנציגה היחידה במועצת העיר מטעם פסגת זאב, מי יודע מה היינו יכולים להשיג, לו היו לנו שלושה ארבעה נציגים לצפון ירושלים, דבר שהוא בהחלט בהישג יד.
וכך, עם כל האנרגיה המוטענת של "איזה כיף שכולם מרוצים ואיזה יופי שגם מפרגנים", יצאתי בשבוע שעבר בשעות הערב לאיזו פגישה בעירייה בנושא ההנחות לאירועים שניתן לתושבים עם כרטיס ירושלמי.
בהמתנה ברמזור ברח' מאיר גרשון, צפר לי נהג המכונית שליד, הבטתי בו והוא, בחיוך רחב, אמר דבר מה שלא שמעתי, כי החלונות של שני כלי הרכב היו סגורים. מתוך החיוך והפנטומימה של הדברים, הבנתי שהוא מספר עד כמה הוא מרוצה מכך שאין יותר פקקים בבוקר, ומעכשיו החיים שלו השתנו מקצה לקצה. חייכתי בחזרה ואמרתי תודה, למרות שלא יכל לשמוע אותי. הרמזור התחלף לירוק ונסענו. כשנפגשנו שוב ברמזור ביקותיאל אדם, הוא סימן לי לפתוח את החלון ואז גם שמעתי אותו: "אורות, תדליקי אורות"! הדלקתי את האורות באוטו ובמקביל גם "אורות נחיתה".
בקיצור, תבחרו מה שתרצו - כביש 20 או גשר עוזי נרקיס, העיקר - סעו בזהירות ואל תשכחו להדליק אורות כשצריך!
